ניתוח של קונכיות האף דרוש כאשר הן גורמות להפרעה לתפקוד האף. מטרת הניתוח היא לשפר את מעבר האויר דרך האף, ובכך לסייע למטופלים אשר סובלים מנזלת כרונית.
בניתוח קונכיות האף מבצעים צריבה, כריתה חלקית, או כריתה תת-מלאה של הקונכיות כדי למנוע את חסימת זרימת האויר ואת תפקוד-היתר של הקונכיות.

צריבה של הקונכיה - ניתן לצרוב את הקונכיה באמצעות שימוש בחום, גלי קול, קובלציה ועוד.
הספרות הרפואית והניסיון מצביעים על כך שאין הבדל משמעותי בין השיטות מבחינת תוצאות או סיבוכים.
כריתה חלקית - של הרירית בלבד או של מדף העצם

כריתה תת-שלמה - כריתה של רוב מדף העצם עם הרירית

ככלל, המטרה בניתוח היא לשמר ככל שניתן את הקונכיה מתפקדת אך מוקטנת. סוג הניתוח והיקפו נקבעים על פי הבעיה הרפואית ובהתאם להמלצת המנתח.

הקונכיות הן מדפי עצם מאורכים משני צידי האף, המגולגלים כלפי פנים בצורת קונכייה ועטופים בשכבה רירית.
באף ישנם שלושה זוגות של קונכיות, כאשר בכל צד יש: קונכייה תחתונה, קונכייה אמצעית וקונכייה עליונה.
הקונכיות יוצרות התנגדות מסוימת לאויר שזורם דרך האף ובכך הן מוסיפות לחות לאויר הנשאף, מחממות את האויר הנשאף ומנקות את האויר הנשאף.

​

הניתוח מבוצע כולו דרך הנחיריים ללא צלקות חיצוניות.

בתחילת הניתוח מכניס המנתח ספוגיות לחלל הנחיריים כדי להרדים מקומית את הרירית של הקונכיות ולהפחית דימום מקומי. לאחר מכן הוא מזריק חומר הרדמה אל מתחת לשכבת הרירית של הקונכיות.
בשלב הבא מבוצע הטיפול הניתוחי לפי השיטה שנבחרה.
כריתות ניתנות לביצוע במכשור "קר" (מספרי עצם) או במכשור "חם" – גלי רדיו, קובלציה וכדומה, צריבות מבוצעות בעזרת מכשיר המעביר אנרגיה לתוך הקונכיה.
בסוף הניתוח יתכן שהמנתח ישאיר טמפון בחללי האף למניעת דימום.

​